למה שיחה עם מכונה מרגישה לפעמים מוכרת מדי – ולכן מעוררת בהלה?
לפני למעלה ממאה שנה, כתב זיגמונד פרויד על מושג בשם “האל-ביתי” (בגרמנית: Das Unheimliche). הוא לא דיבר על פחדים מובהקים כמו מפלצת בעלת שלושה ראשים – אלא על סוג אחר של פחד: כזה שנובע ממשהו שמרגיש לנו מוכר ולא-מוכר בו זמנית.
משהו שהיה אמור להיות בטוח, יומיומי ורגיל – ופתאום נראה לנו זר, מוזר, ואפילו מאיים. כמו דלת בבית שנפתחת פתאום בלי סיבה, או בובת תינוק שנראית אמיתית מדי. דווקא המתח הזה, בין הזר למוכר, מערער את תחושת המובן מאליו שלנו – ומטלטל אותנו מבפנים.
והנה, בלי ששמנו לב – ChatGPT נכנס בדיוק לתוך המקום הזה.
כשאנחנו מדברים עם צ’אטבוט כמו ChatGPT, הכול מרגיש טבעי: הוא עונה לנו, שואל שאלות, מביע הבנה, מעודד, ואפילו מגיב באמפתיה. נדמה לנו שאנחנו מדברים עם אדם. לפעמים אנחנו ממש שוכחים שזה מחשב. מכונה.
וכאן מופיעה אותה תחושת “אל-ביתי”: לא כי משהו רע קורה – אלא כי הגבולות מיטשטשים. השיחה מרגישה אנושית, אינטימית ומוכרת – אבל אי שם, בפינה האחורית של המחשבה, אנחנו זוכרים שזו לא באמת תודעה. אין שם גוף, אין שם היסטוריה, אין שם אדם – אבל התחושה אומרת אחרת.
זה בדיוק מה שפרויד ניסה לתאר: כשהפנים מופיע מבחוץ, כשהדמיון או הזיכרון חוזרים אלינו לא כפי שהיו, אלא בצורה זרה, לא מוכרת – ולעיתים אפילו מפחידה. ChatGPT לא מנסה להפחיד אותנו (או שאולי כן? 😉) – אבל דווקא בגלל שהוא כל כך אנושי ולא-אנושי באותו זמן, הוא מהדהד אצלנו משהו עמוק בפנים, באופן שונה ומוזר. דרך זה, הוא מזכיר לנו, בלי מילים, שאינטראקציה אנושית היא לא רק מילים – אלא גם גוף, נוכחות, מבט, הקשר ועוד ועוד.
כשאנחנו מדברים עם מכונה שיכולה לכתוב שיר, להמליץ על גידול ילדים או לשאול שאלות רגשיות – אנחנו בעצם פוגשים גרסה חלקית שלנו. חדה, חכמה, יעילה, אבל ריקה.
ומה שהיה פעם מובן לנו מאליו – כמו אינטימיות, הבנה וחשיבה אנושית – מתערער. פתאום מתעוררות אצלנו שאלות, לפעמים אפילו בלי שנשים לב, מה ההבדל בין תגובה אנושית לתגובה של מכונה? ומה בעצם מגדיר אותנו כבני-אדם?
בסופו של דבר, המפגש עם הבינה המלאכותית הוא גם מפגש עם עצמנו – עם הסקרנות, עם אי-הוודאות, ועם השאלות שלא תמיד נעים לשאול.
ואולי, דווקא בזכות התחושה הזו – הזרה, הבלתי מוסברת, ה”אל-ביתית” – נוכל להבין טוב יותר מה אנחנו באמת מחפשים בשיחה, בקשר, ובאינטראקציה אנושית.
ומה איתכם?
האם יצא לכם להרגיש מוזרות כששוחחתם עם בינה מלאכותית?
האם לרגע שכחתם שאין באמת אדם בצד השני?
אשמח לקרוא את התחושות, המחשבות או החוויות שלכם בתגובות. מוזמנים לשתף 😊